כשגמרת בטלפון
ביקשתי ממך שתדמיין
שהשמיכה שאתה ישן איתה
זו אני.
כמה הייתי רוצה להיות לך שמיכה.
המרחקים האלה גדולים עליי.
כל הקילומטרים, שסופרים את עצמם
מחדש בכל שיחת טלפון.
קול זה כל כך לא מספק
זה כמו רבע בן אדם.
כמה הייתי רוצה אותך שלם.
כמו שאלוהים ברא אותנו
(אם בכלל אני או אתה מאמינים?..)

פעם היו מתחתנים רק מאותו
הכפר,
מי בכלל היה רואה עולם
או ארץ...
למרות שגם דרך שנאות ושינויים רואים עולם
אבל גם שניים זו דרך.

הייתי רוצה לראות את
עולמך
והייתי רוצה שתהיה קולמבוס
לעולמי
אבל, אתה, כולך חושש
מגילויים,
שמא יביאו איתם את כובד האחריות של לשאת בתוצאות.
אז, אתה בעולמך
ואני בעולמי
ואין מלחמות או שלום
או שינויים או שנאות או שניים,
רק שיחות טלפון שמשאירות
אותי ערומה לבד בחדר
מדליקה את האור לכתוב
ורואה-נזכרת שאתה לא פה,
והקילומטרים שוב סופרים את עצמם מחדש.
לילה טוב שמיכתי היקרה.