ליאור מגיד / סיפוק רגעי |
מחר אט אט הופך להיום
ואני מחכה שיקרה משהו.
לא בטוח מה.
המאפרה שוב מלאה
הכוסית שוב ריקה.
לרוקן האחת ולמלא האחרת
וחוזר חלילה.
ובינתיים העט הוא המכחול
שמקשט את דפי חיי.
שורות שורות
ציורי מחשבות.
מתלהב כמו ילד
כשנכתב דבר שכבר קיים
מחשבות של שנים
ממלאות מספר שורות
ומשהו חסר פה.
לא בטוח מה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|