בולדוג קטן ישן.
מתרפק על רצפה כאילו הייתה לו אמא אוהבת.
אני נוגעת באפו הרטוב, הקר.
מלטפת את אזניו.

הלוואי שידעת, קטן
כמה כואב להפרד.
הוא נשם בפניי, בשקט של קרבה לא צפויה
ואני הסתכלתי,
במבט ששמרתי בשבילו תמיד.
אתה ישן, נרדמת טוב, על הבטן ולא על הצד
אתה לא צריך לדעת מזה.

העולם מושלם בעיניים הסגורות שלך
ולרגע
אני רוצה להיות בולדוג קטן
שיונק אושר מבקבוק חמים,
שמתמתח ומגדל טפרים.

בעודי יושבת בתוך בניין בתוך חדר
פרטי וקר,
ואתה מתנופף תלוי מעל הבר
קשה מדי להודות, לחשוב ש
הפרווה שלך היא רק פיסת
נייר.