מוקדש לכל מי שזכה שיאיר לו האור בקצה המנהרה...

הוא פרס את ידיו על הגג, מאפשר לאוויר ללטף אותו מכל הכיוונים.

אומרים שיש אלוקים, שהוא קיים באיזשהו מקום - אני כבר לא בטוח.


חיים קשים.
צריך לקום מחר בבוקר.
לפעמים אני הולך לישון בתחושה כזאת של: "וואלה, לא בא לי לקום
מחר, אין לי מה לחפש שם במחר, למה לא לישון עד הנצח?!
הרי כולם רוצים להגיע לנצח- אומרים שבנצח יש חגיגה לא קטנה,
בעצם ע-נ-ק-י-ת..."
אני רוצה לחיות בנצח, חבל שאין לי מספיק כסף לעבור דירה.
בנצח אי אפשר לישון ברחוב, השוטרים יגרשו אותי- בזמן האחרון הם
הקימו יחידה מיוחדת שמגרשת את ההומלסים מהרחוב- הם אומרים שאם
לא קבלת את המענק כדי לקנות דירה סימן שמקומך לא שם.
אני רוצה לגור בנצח!
חבר שלי סיפר לי שדודה של חברה של אמא של ידידה שלו סיפרה לו
שדוד של החבר של החבר של החבר של בעלה ביקר בנצח. הוא לא היה
שם להרבה זמן- רק שלוש דקות, אבל הוא הספיק להתבונן מסביבו טוב
טוב טוב טוב טוב. הוא סיפר שבנצח הכל חדש, ואין שם עניים ושכל
הבניינים בצבע ברונזה וארגמן.  ושברחובות הכל שקט, ואין זיהום
אויר. הוא גם אמר שהאנשים באוטובוס לנצח מאוד מנומסים, ושהשינה
בנסיעה היתה השינה הכי איכותית שהיתה לו.
אני רוצה לעבור לגור בנצח!
רוצה לישון כל הדרך לשם ולא לקום בעצירות ביניים, לא במחר ולא
במחרתיים. רוצה לישון בלי שיעירו אותי כל הזמן!
כשישנים אז גובהים, לא?! אם זה נכון אז אני רוצה לישון עד
שאהיה ענק. רק רגע, בעצם, כמה זמן צריך לישון בשביל להיות ענק?
אני מקווה שצריך לישון עד הנצח, כבר אמרתי שאני לא רוצה לקום
לפני..
טוב, אז אני הולך לישון עכשיו.
אל תעירו אותי.
לא לפני שמגיעים לנצח.

הנסיעה ברכבת ההרים נמשכת, והוא נרדם באמצע. עכשיו הרכבת נכנסה
לתוך המנהרה.
"היי, יש שם אור בסוף"
הוא פקח את העיניים הסתנוור וחייך.

"אני כבר לא כל כך ממהר לנצח, האור בסוף נראה לי יותר טוב.
-אז איך מגיעים לשמש?! יש לכם טיסה ישירה?"

"עצוב למות באמצע התמוז"..

תמוז תשס"ד.