את הדרך "הלא נודעת"
אני יכול להראות לכם
על מפת הפיקניק
שמכסה את התרמיל שלי
או במראה
שם אני הופך להיות הוא
והיא הופכת להיא
(או שאולי תמיד הייתה?)
וכמו ילדים שפושטים
באישון ליל
על ארונות הבגדים של הוריהם
שמתחבאים מאחורי
כוס תה חם
שמרותקים
לקולות שיודעים
הכי טוב מה בשבילם
גם אני את גורלי כבר יודע
ובמקום לנסות לבעוט בו
אני רק בעצמי.
מניח את העט על הדף,
נאנח, מכופף את הגב
לובש את הסוודר
והולך איתם לארוחת החג. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.