הולכת ומשתחררת מכבליי המחמירים
חושפת את האיד ושליטיו - היצרים
מדלדלת את כלאי והופכת לקלה
מתמכרת להנאותיי... ככל שיכולה
בתבלין המתיקות את לשוני לפנק
ובמים הגנובים צמאוני לספק
לא מגוונת דיי לוותר על הצבעים
בתיבת אוצרותיי מקום פנוי לחטאים
בשר ודם, ורוח, רק אנושית וכופרת
כואבת, מאושרת, חושנית, אני גומרת,
ועם הלהט שבפנים אני תוהה איך, לעתים
לילותיי מלאו חיים, וימיי עודם מתים...
(9.1.2001) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.