|
הנה באים ימי
עולים מן הנשייה
מסואבים ,מטולאים
ללא חמדה
ללא תו חניה .
הנה באים ימי
שחוקי אבק חלדי
בתום החלומות ,
קוראים קולות בדמי:
צרור את צרורך -נא בני
לקראת משא עד כלות.
ניחוח מתקתק נישא
עוטה רכות את הדממה
המחוגים עצרו הזמן
אני בשער ללא כסות
ומעלי רכון חלוק לבן
בקול ניחר אני מכריז :
איני רוצה למות !
איני רוצה למות ! |
|
|
פעם, הייתי בוכה
על חיות.
אחר כך, הייתי
בוכה על אמא
ואבא.
יותר מאוחר
הייתי בוכה על
עצמי, ועצמי,
ועצמי...
ומאז שהתאהבתי-
אני בוכה עליו,
אבל בעצם זה
עדיין על
עצמי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.