New Stage - Go To Main Page

הארנב הלבן
/
3 שניות

3 שניות. זה יכול להיראות כמו כל כך הרבה זמן. זה נראה כמו
דקות, שעות, אם לא נצח. כשזה ככה, זה פשוט מדהים. חוויה שפשוט
אין כמותה, שתוכל לחיות אותה שוב ושוב בראש כמה שרק תרצה. זה
יכול לבוא בצורה רעה, שלוש השניות, אם, נגיד... מענים אותך או
משהו, אבל לא לזה אני מתכוון. אני חושב, שאינשטיין מאוד התקרב
לזה, כשדיבר על תורת היחסות: כשאתה יושב על תנור חם דקה, זה
נראה כמו שעה. אבל שאתה מדבר עם אישה יפה שעה, זה נראה כמו
דקה. הוא שכח, שאם אתה שוקע לה בעיניים ל-3 שניות, זה נראה כמו
נצח. הופ, הרסתי תיאוריה. זה רגע, שאתה נקלע אליו, ואתה לא
רוצה לחזור למציאות. אבל הנחיתה בחזרה כל-כך קשה.



התעוררתי עם הפנים לחלון והשמש בעיניים. זה נראה כאילו כל
העולם זז. הכל תמיד נראה כל-כך מוזר, כשמתעוררים. אבל עכשיו
אני מרגיש מוזר במיוחד. אני לא יודע למה. נרדמתי עם מוזיקה
שוב.  התמתחתי ופתאום אני מרגיש גוף זר לידי. אני מסתכל הצידה
וליבי קופץ מהמקום, "הבחורה מהתחנה". אני לא באמת יודע איך
קוראים לה, כי אף פעם לא היה לי את האומץ לשאול. אבל מה, שאני
עוד יותר לא יודע, זה מה היא עושה ישנה לידי? היא פשוט מדהימה.
שיער שטני מסודר, אך כאילו הרגע חזרה מהים. עיניים כחולות כשל
ערפד, שאפקט סערת הרגשות, שהן גורמות, של פחד, משיכה וסקרנות-
לא נאבד מהן. פנים חלקות, אך לא עדינות, אלא כאלה עם אופי חזק.
היא אומנם קצת רזה, אבל עדיין גוף מדהים. לא שאני אתלונן,
במיוחד כשאני מגלה את עצמי מתעורר לצידה. היא כל כך חמודה,
כשהיא ככה מכורבלת בתוך עצמה. זה מרגיש כאילו כל העולם רועד.
אני מסתכל שוב דרך החלון וזה נראה כאילו כל העולם בורח ממני
ברגעים אלה. זה אפשרי, שבחורה, שהערצתי מרחוק כל-כך הרבה זמן,
ישנה עכשיו לידי ואני אפילו לא זוכר איך?

היא מתעוררת. העיניים האלה... מהפנטות אותי. אני רוצה לשאול
אותה מה קרה, איך זה שהיא כאן לצידי, אבל לא מצליח להוציא הגה.
המבט שלנו מצטלב. 3 שניות, נראה כמו נצח.  לא רוצה לעזוב את
הרגע הזה, הרגע שבו אני מסתכל עמוק לתוך העיניים של מי, שחשקתי
בה כל כך הרבה זמן.  אני רואה, שהיא הולכת להגיד משהו. היא
נראית מבולבלת כמוני והנצח הזה יכול להימשך רק בראש שלי.  היא
מסתכלת עלי.
"אפשר לעזור לך?"

הופתעתי קצת מהשאלה, לא לתגובה כזו ציפיתי מבחורה, שהרגע
התעוררה לידי. אני חושב על מה להגיד, בזמן שאני בוחן את
הסביבה. 3 שניות מזוינות.
"לא, רק התעופפתי. מצטער".
אני חייב להפסיק להירדם באוטובוסים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 10/8/04 22:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הארנב הלבן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה