אומרת, מבקשת...
כדי להיות מנומסת.

לא כי ההחלטה בידיים שלכם.

אתם מרימים את הקול.
כועסים
צועקים עוד לפני שאתם מבינים.

אתם לא מנסים להבין...
מסתכלים רק מהמבט שלכם.

רק איתי רבים.
כל הזמן... כל הזמן רבים.
ואז אני צועקת
כי אני נשברת

נחנקת!

אתם לא סומכים עלי.
אין אמון כאן.
אתם היסטריים.
פרנואידים
חושבים שאני שקרנית?
ואם שיקרתי זה רק בגלל הפחד מהתגובה שלכם.
אם לא תגיבו כך אני אספר את האמת.

אז מה אם אתם הורים?
אז תפקידכם זה לדאוג לנו... הילדים שלכם נכון?
לדאוג לי זה לא להכנס ללחץ,
לדאוג לי זה לא להכנס להסטריה,

לגמרי איבדתם פורפורציה!

אז ישנתי שתי לילות אצל חברה...
אז קמתי ב-10 ולא ב-9 כפי שתכננתי
מהטון דיבור המטורף של אבא בטלפון לא רק אני נבהלתי.

אז עשיתי באוזן ימין 2 עגילים נוספים
זה מה שבגיל שלי אוהבים!
זאת סיבה לתקוף?
לא עדיף לשמור את האנרגיה שלכם ופשוט לשתוק?

בכלל,
מה איכפת לכם מה אני לובשת?
מה רע במוסיקה שלי?היא לא מפריע לכם.
אם אתם לא אוהבים את זה אל תקשיבו.
אתם מפספסים את הנקודה...
זה לא שהשתניתי,
זה רק שגדלתי.

כן אמא ואבא...גדלתי.
18... זה מספר שאתם צריכים לקבל.

לא השתניתי.
רק גדלתי.