אמא שלי חושבת שאני צריך להיות דוגמן. אבל מה היא מבינה? עכשיו
הקיבוץ נתן להם חלקה לבנות חתיכת ארמון כשכל הילדים כבר עזבו
את הבית. לא חראם על האקוסטיקה? מסכן אבא שלי עכשיו הזיוני מוח
שלה יהדהדו בכל הבית.קניתי להם מתנה לכבוד זה. הלכתי עם השותפה
השרוטה שלי לנחלת בנימין והיא בחרה עציץ מפרחים יבשים. אז
קניתי שניים כי עכשיו יש להם שתי אסלות בבית לקשט. לא יודע מה
אבא שלי עוד עושה איתה.
למה הצווארון? זה מהתאונה. אחרי שהתהפכתי עם
הפונטו בדרך למילואים, קניתי אחד חדש, אדום. אני לא קונה
מכונית בלי צבע. בקיצור איזה כוסית נעצרה בירוק מהבהב.
מטומטמת, נכנסה לה האוזניה של הפאלאפון בעין למה החבר שלה
בדיוק התקשר. אני הלך לי כל הפרונט, לרגע אפילו חייכתי לעצמי
כשהתנגשתי בתחת שלה מלא סטיקרים של דור שלום. אבל הביטוח
הזונות האלה עכשיו מתחילים לנג'ס. הם לא רוצים לבטח אותי יותר
למה דפקתי שתי מכוניות תוך חצי שנה. בעיר הכל עולה כסף,
חולירע. בקיבוץ יכולת לדפוק מכונית ולעבור הלאה. מה עשינו שם
לטרנזיטים יא אללה. עשינו מהם רכבי שטח, ארבע על ארבע. היינו
עושים רייסים ברוורס. קורעים את הגיר ומחזירים למוסך, למה לא?
הקיבוץ ממילא נותן.
עבר לגור מולי
בחור אחד, נמוך מכוער. יערה השותפה שלי ישר תפסה אותו לשיחה
כאילו על השני כלבים המכוערים שלו. יש לו שני כלבים שנראים
אותו דבר רק אחד מגיע לי לנעל ואחד מגיע לי לתחת. "איזה חמוד
הוא, הוא גרפיקאי והבית שלו מרוהט מדהים" תגידי את לא רואה
שהוא הומו? יא אללה איך הן לא רואות? אני מסביר לה שאחד שיורד
לטייל עם הכלבים ולובש כפכפי טבע לבנות עם האצבעות בחוץ זה
הומו, לא חמוד ולא תותים.
כל העיר הזאת מלאה בהם. פעם לקחתי את אחי
לקיר טיפוס בפארק הירקון. לידינו עלו שניים עם טייטס ולמעלה
אחד מהם תוקע לי מבט ואח"כ עוד מסתכל על אח שלי, ילד בן 16,
איזה חולה הייתי הורג אותו. אח"כ השתחרר לאח שלי החבל ואני
עפתי מגובה שש מטר של הקיר טיפוס. אבל כמו שאתם רואים יש לי
מזל. כמו לחתולים.
אחרי התאונה הראשונה קניתי
אופניים. משהו טוב. אחת השכנות אמרה לי שאני לא אקשור אותם
בחדר מדרגות כי זה תופס לה את המקום של העגלה של הבן שלה. גם
כן לסבית. ואני לא מגזים. כל פעם שאני רואה אותה היא עם החברה
שלה. איזה זוג מכוערות. מכוערות בכוונה. אז אני מעלה אותם כל
פעם למעלה ויערה מתעצבנת למה אני תוקע לה אותם מול העיניים
בכניסה. וואלה אי אפשר לרצות אותן. אחת גמרה לצעוק עליך השנייה
מתחילה. אחרי שנמרחתי איתם על כביש החוף פעם, לא היה לי כוח
לתקן. גם ככה אין לי כסף. חשבתי שאני אהיה טבח כי אני מבשל
מעולה. אני מאלתר חבל על הזמן, לא מאמין בספרי מתכונים. אבל כל
פעם מפטרים אותי. עושים עניין כי יצא לי סלט מלוח מדי וזה עוד
אחרי שהתעסקתי איתו שעה. גם על זה היה להם מה להגיד. אחר כך גם
החליקו לי כמה כלים מהיד. שילכו להזדיין...
עכשיו אני מחפש עבודה. אני בוגר תואר
מצטיין במדעי המדינה ואין עבודה בעיר הזאת לא יאומן. הכל
שירות לקוחות או אבטחה. עדיף לי אבטחה ככה לא צריך לדבר כל
הזמן. גם לא צריך לזוז יותר מדי. בקיבוץ היו קוראים לי פיל
בחנות של חרסינה למה תמיד אני מפיל משהו. אבל אני מוכן להישבע
שדברים נופלים עליי, תראו כמה צלקות יש לי. גם בלבנון נפל
עליי. אבל כאן בתל אביב אני נזהר. שלא יתפסו אותי מתכופף להרים
משהו. כולם פה מסתכלים עליי, נשבע לכם. עם הבנות זה בסדר. אבל
בנים, אני לא סובל את זה. יום שישי היה מצעד הגאווה. פה ליד
הבית שלי, הלכתי עם חבר שלי כי אמרנו אולי נראה כמה לסביות
מתנשקות. בדרך פגשנו מישהי שיצאתי איתה. חולה בראש, בת תשע
עשרה. היא אמרה לי "תכיר זה אח שלי" לידה עמדו זוג הומואים
מחובקים . האח שלה הזה, זה אודי מהמילואים. רציתי להקיא. אמרתי
לא מצעד גאווה ולא אבוקדו, אני הולך הביתה. עכשיו אני מחכה
לאוטובוס לראיון עבודה, הנה הוא מגיע . |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.