ראשי סחרחר וכולי מהולה,
מהולה בשיכרון החושים,
שעבר בי לפני דקה.

אותו שכרון שחשתי כשראיתיו לראשונה.
מין רעד מתוק שמסעיר את כל-כולך...
מאותו רגע ידעתי...הוא שלי אני שלו
ויותר מזה לא שאלתי, ולא חיפשתי.

אהבתי אותו אהבה עזה, אהבה שקטה,
אהבה יפה.
אבל לא עזר כל זאת, הוא חפץ באחרת,
יותר יפה, יותר חכמה, יותר מושלמת.

ואני נותרתי עם שברון לב עמום,
שלא משתנה וגורר אותי עמו,
לימים ההזויים ביותר שחוויתי,
ימים בהם אינני יודעת מי אני,
ואינני יודעת לאן כל זה מוביל,
כמו מבוך ארוך שלתוכו אני שוקעת,
ולא כמו תמיד, הפעם הוא לא בסוף ממתין לי שאבוא,
הוא מצא את שחפש, ואני נותרתי כאן לבד,
בודדה, גלמודה, ומחפשת תשובה...