אנשים מתים והרחוב הומה,
אני רואה ולא רוצה.
לא רוצה להאמין בזאת הזוועה:
פיגועים, חיזבאללה ,כל יום הולכת משפחה,
כואב לי לראות שככה אנשים תמימים,
צריכים לגמור את החיים.

כי סה"כ מה הם עשו?
נסעו באוטובוס ולידם התפוצצו?
אכלו פיצה ובם ירו?
אין תקווה, אין מקום בטוח בזאת המדינה,
הכל קורס לי מול העיניים,
אנשים הולכים ומרימים ידיים,
כסמל לכניעה, עד מתי תמשך ההשפלה?
טוב למות בעד ארצנו, אבל לא מיליוני אנשים,
בסוף לא יישארו תושבים,
והכל נראה כ"כ, רע ומר
ושום דבר לא זז.
לכולם כבר נמאס, לנסות את המצב הזה לשנות,
אז כולנו מרימים ידיים,
בתקווה גדולה מביטים אל השמיים...

"שמע ישראל...", נזעק בקול גדול,
אולי ישמעו קריאותינו ויבוא הגדול מכולם,
ויגיד: "קומו והתקדשו בשמי, כי לא עוד סבל ומכאובים,
לעם שסבל ברבות השנים,
כי תקווה מבצבצת לכם אשלח
ושמעו דברי הגדול, המוצלח ,
הסתכלו ברחובות וראו, ראו את הנס שאני מחולל,
כי מבלי שתשימו לב, אותם אליכם אנכי מקרב,
והנה שם באופק היונה מגיעה,
בפיה עליי זית ובשורה שנובאה,
קום עמי, העייף כי הנה הם באים,
בכם הם נוגעים, אכן ימות המשיח קרבים ובאים..."