אני אוהבת אותו בגלל מי שהוא איתי,
ומי שאני איתו.
אני אוהבת אותו בכל יום שעובר,
כנהר המתגבר, כשמש העולה,
כציפור במעופה, הוא חיי, הוא לבי,
הוא תמיד, תמיד שלי.
הוא בחלום, הוא במציאות,
הוא בקושי, הוא ברוך,
הוא כשרע, הוא כשטוב,
הוא כמו קשת, זיכרון לברית,
הוא כמו קרן אור סתמית,
הוא אהובי היחיד, הוא נשמתי, מאז ולתמיד,
האמת היא, הוא כל מה שרציתי וייחלתי,
הוא המתנה הכי טובה שקיבלתי,
הוא האושר שהוא מעניק,
והמר שהוא ממתיק,
את כולי הוא ממלא באור,
אור גדול, אור האהבה,
אור השמחה, אור שתמיד נותן בי תקווה,
תקווה, שאולי יש סיכוי שיום אחד זה עוד יקרה...
ויום אחד, אולי, אולי תפרח אהבתנו,
ויניצו פרחיה, בגיל ובחמלה...