אצבעות כחולות
סיגריות מחוררות
ניירות
זימזום
בלתי נסבל
מוחלף בדמעות
המשורר קרא לך
תיכוניסטית דפוקה
סימנים
של קיטש
ובחילה
מהדהדת
זוחלת אל המקלט
כדי לא לשבת שוב
על הגג
כדי שלא
תהיה לך אפשרות
ליפול בטעות
אל מתחת לזמן
כשהוא נהרג
בין ההריסות
את לומדת
איך לעכב את הסליחות
שלא יגמרו לך
איפה את עכשיו?
מתחת לאדמה
אבל לא מתה
עדיין
אסור מלמטה
מפה יצא רק עשן
אפר מוכתם
על הנייר הלבן
כוויות של מילים
בוערות
זימזום
בלתי נסבל
מזייף לך שתיקות
הדלתות הטרוקות
הסיגריות הדולקות
שומרות עלייך
לבד.


--------------------------------------------------------------------------------------
וזה עדיין יותר טוב מלחזור עכשיו הביתה.