נועם סולו / לך |
חושב אותך, חולם דמותך,
כשבלבי געגועים,
בהירים-חלביים,
שיערך הארוך מתפזר על פניי,
צווארך הלבן מתחלק בין כפות ידיי,
רגלייך הנצמדות לגופי כשהליל קורא בשמך,
עורך הסומר למגעי בגבך,
גופך המתלקח בנגיעותיי,
והאש החמה שאת שולחת רק אליי,
לבך ההולם אל לבי,
ומלחש לו בזמר עדין וחרישי,
במנגינה שעוטפת כל תו והברה,
מנגינה שכל כולה אהבה,
ואני נרגע, לצדך נרדם,
מרגיש שיש לי בית בעולם.
אז למה את בוכה ילדה יפה שלי,
כשאני רק רוצה שתחייכי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|