פעם נפל לי המוח. הוא נפל מהאדנית, קצת השתפשף כשהוא נחת על
המרצפות. הוא הפך להיות כזה גמיש. לפעמים, כשאני בולע את המוח
שלי בחזרה אלי, אז נושרות ממנו שאריות חיך. ואז אני פותח כמה
ברגים, ומלטף עם שפכטל את שאריות החיך. המוח קצת בולט. זה נראה
כמו עוד גחון . יום אחד נגסתי לאמא שלי בגחון. אין מה לעשות.
וואה! הלכנו לבית קברות לשמוע את התפילה של יוסי. התפילה של
יוסי, שהרדיו שלו התקלקל. ואז פתאום בא לי להקיא, וברגע זה
הקאתי את המוח שלי. כל האנשים ברחו, אבל אני השארתי את המוח
שלי לנמלים ולחשופיות. חשופיות, אם משהו אינו יודע, זה ג'לי
מהלך וחלקלק ששמים בג'לטין. זאת אומרת, שלפעמים אתה צריך לבדוק
את הג'לטין, או שפתאום תראה יד ועין, ופתאום הג'לי יקום וילך.
ועכשיו בא לי להקיא את הכבד. לא נשאר לי הרבה גוף, לא נשאר
עידו בכלל. נשארו עור ועצמות. ועכשיו בא לי להקיא את הדיו
שבלעתי לפני שבועיים, ואת הגרב שלו שבלעתי כעונש לאבא שרדף
אחרי.

סוף.
מוח רקוב.

אפריל 2004.