הכל סובב בכתמים צבעוניים,
זה בא והולך.
אם תגיד לי שהכל יהיה טוב מחר
אני לא יודעת אם אוכל להאמין.
הפתעות יש בשפע, ועצב לא חסר
אם דבר אחד הולך לי - המאזניים כבר ידאגו לאזן.
השקט מגיע מחזיק בידו את החרדה, כי הרי -
מה פתאום הכל כל כך רגוע?
מתי תתחיל שוב המהומה?
ואני, ראש רפוי ומעט ציפיות,
מודעת למול מה אני עומדת, אבל חסרת כוחות.
אהבה לא לה, והממון הוא רק תירוץ,
משתדלת לצעוד לאט, כי אפול אם ארוץ.
הקיום הזה הוא כל עולמי,
הוא חיי, על אהבותיו ואכזבותיו,
עם קול תרועות הניצחון ושתיקות הכישלון.
אי-שם מחכה לי הכל,
יגיע יום אחד בכל הדרו וכוחו, כי החיים יפים, בגדול.
כשלתי מלדעת אם זו שטות מומצאת או סתם עוד חלום...
אז בינתיים, תנו לי להאמין ולקוות,
עייפתי, ואין לי כוח להזין תקוות חדשות.