מוזר מאוד.
רק שתיים עשרה וארבע דקות.
לא, בעצם שתיים עשרה ושלוש דקות. איך זה יכול להיות, אני לא
מבינה כלום. עכשיו שוב שתיים עשרה וארבע דקות.
אולי יש בעיה עם השעון? לא, לא נראה לי, כי גם בשעון שמעל
המיטה יש את אותה השעה.
מעניין. מוזר ומעניין...
עכשיו אני בטוחה, כי השעון תקין היות ועברה עוד דקה והוא החליף
לשתיים עשרה וחמש דקות.
וואו! עכשיו זה עוד הפעם שתיים עשרה ושלוש דקות!!!
אולי הזמן פסק מלכת, אולי זה נעצר ללא מנוע קדימה? מה אם
נתקעתי במעבר בין ההווה לעתיד?
מה אם כל החיים שלי יהיו תקועים בגיל 19 ועשרה חודשים?
שאלה פילוסופית ומעמיקה עד לכת.
מה היה קורה אם היינו יכולים לעצור את הזמן בשעה הנוחה לנו?
לשחק בו לפי צו מצפוננו, להקפיאו ולהפשירו בהתאם לרצוננו?
למשוך את הרגע לנצח ואת הסיוט למאית השנייה?

אני, למשל, יכולה להוות דוגמא לכל דבר.
מה אני השגתי ב- 19 שנות חיי?
אני יכולה לספור את הישגי על יד אחת: סיימתי בית ספר, עבדתי
במס' עבודות, יודעת מהו ערכו של כסף, שרתתי שירות חלקי בצבא
ההגנה לישראל, שתיתי והשתכרתי, התנסתי במין חלקי, לא בגדתי,
הייתי נאמנה, הכרתי חברים טובים.

בעצם, אם מסתכלים אחורה, לא עשיתי שום דבר שווה ומרשים. מה אם
היתה לי או לך ההזדמנות לשחק עם הזמן? לנטרל את המחוגים ולעצור
את מעבר האנרגיה למכשיר הפרימיטיבי והאפקטיבי בו- זמנית? היינו
יכולים הגיע להישגים מסעירים ומרשימים בשעות או אף בדקות.
אם היתה לי ההזדמנות, הייתי מסיימת תיכון בגיל 10, מתנסה במין
שנתיים קודם לכן, שותה ומשתכרת, מעשנת ומזריקה סמים בגיל 12 -
מה שהיה מעשיר לי את גיל 15 כאופציה להמצאת תרופת פלא, העתידה
להציל את העולם ממגפה קטלנית, מביא לי תהילה עד גיל 18 ושם
אותי על המפה יחד עם אינשטיין, היטלר, ערפאת - בסדר הזה - על
דפי ההיסטוריה האנושית כאחת מאותן דמויות שהשפיעו על מהלכו
התקין של הזמן והניפו תוצאות מרשימות ומחרידות כאחת.

זהו חלום, והוא יישאר בגדר חלום. וטוב שכך, האמת היא. מה היה
קורה אם כל אחד היה יכול להמציא תרופות, נשק או כל דבר אחר
במס' שעות, דקות או אף שניות? היינו מגיעים לעולם מאוס, משעמם
ובלתי-מספק כלל. כל דבר היה פשוט ואידיוטי, ללא שום ערך לא
כספי או מוחשי, קל וחומר - רוחני.

אם אתם שואלים אותי, אנחנו צריכים את הזמן.
על מנת להבין את ערכן של דקות צריך לחוות את השעות השלמות. על
מנת לחוות את החודשים אנחנו זקוקים לשנה-שנתיים, עשר שנים
לפעמים.
אנחנו, הבריות, זקוקים לזמן כמדד לקנה מידה - להבחין בין טוב
לרע, בין אושר לצער.

זה מאוד פשוט. פשוט ומרתק, אם חושבים על זה.
איך נדע אם עישון זה דבר שלילי, אם לא נמות בעוד 10 שנים מסרטן
ריאות?
למה לאהוב זה חיובי, ולשנוא זה שלילי? (דוגמא פתטית ולא נכונה
כל כך)
מה שאני מנסה לומר, בעצם, זה שכל אמות המידה סובבות סביב זמן.

תחשבו על זה.