אמיר אליהו / אני יודע שאסור לי |
ברזונך הקטן, התמים, מלא ניצני בגרות.
שמעתי את סירובך, אבל רציתי רק אותך
רכה, טהורה, חריצי הזמן שבי היכו זה מכבר,
באדמתך עוד לא חרשו
אולי כפיתי, אבל נהניתי רק איתך
צעקותייך הבתוליות, הראשוניות,
כלואות בין אזניי עד קץ הזמנים
את אהבתי אלייך דיללו במזרק,
אך נשיקותיי לעד יישארו על גופך הטמון
והקר,
ילדה שלי.
לא, אני לא באמת כזה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|