שכבתי לידו, עירומה.
בחדר של בית מלון מפואר, מפוחדת.
הוא ליטף לי את הגוף, התכווצתי אבל זה היה כ"כ נעים.
"אל תפחדי עוד לא הגענו לקטע הכואב" הוא צחק.
הוא כל כך עדין...
התנשקנו, נשיקה עמוקה.
"את מנשקת אותי כאילו את מאוהבת בי" הוא אמר.
"נשיקות לא משקרות" עניתי לו בחיוך.
"את יודעת שזה בלתי אפשרי, דורין" הוא אמר.
אני ידעתי, יש לו חברה כבר שנה כמעט.
"אני יודעת, מה אני אעשה" עניתי.
הוא נישק אותי על השפתיים.
"יש לך מזל שאני לא יכול להתנגד לך" הוא אמר.
זאת הפעם הראשונה שאנחנו בכלל לבד בסיטואציה רומנטית, כל זה
היה מתוכנן מראש, כל כך לא כמו שתיארתי את זה, עשיתי את זה
בידיעה שזה חד פעמי.
הוא נשכב מעלי מתחכך בי עם איברו שעמד כמו תורן!
תפסתי לו את הפנים והבטתי לו עמוק בעיניים - "אל תכאיב לי!".
"אני לא אכאיב לך" הוא רצה להמשיך.
"תרתי-משמע רועי, אל תכאיב לי!" אמרתי בקול חלש יותר.
הוא הפסיק לרגע והביט בי.
"אני לא רוצה להכאיב לך... אני לא יכול להפסיק עכשיו..." הוא
אמר.
האמת היא שאני לא רציתי שהוא יפסיק.
הוא החדיר 2 אצבעות לתוכי, התכווצתי מפחד.
הוא נישק אותי, "תירגעי" הוא אמר.
הרפתי את השרירים.
הוא הרים לי את הרגליים לכיוון החזה שלי מכופפות והחזיק אותן
ככה.
לאט-לאט הוא חדר לתוכי, זה כאב!
"לאט... אחחח..." לחשתי בכאב.
"ששש..." הוא לחש ונישק אותי בצוואר.
נאנחתי ונאנקתי... זה באמת כאב לי.
אבל הכאב שכך ככל שהוא המשיך... הוא לא בדיוק הגביר את הקצב
כמו שחשבתי שהוא צריך לעשות אבל מה שהוא עשה היה בסדר גמור!
ואז הוא הגביר והגביר, הרגשתי את עצמי נפתחת מבפנים זה ריגש
אותי - רציתי לבכות.
הוא גמר.
"זהו, אני כבר לא בתולה" אמרתי וציחקקתי.
"איך היה לך?" הוא שאל.
"אתה מומחה, יכול להיות לא טוב?" ליטפתי את פניו המזיעות.
הוא נישק אותי על האף.
"גמרת?" הוא שאל.
"לא" עניתי בכנות.
"אז עכשיו את תגמרי" הוא אמר והתחיל ללקק לי את הבטן.
"איכס מגעיל! בטח יורד משם דם!" אמרתי וזזתי.
הוא נגע לי שם.
"לא יורד לך דם" הוא אמר "אני שמח שאת אחת מאלו - מדממות
מפחידות אותי."
חייכתי אליו.
הוא דחף אותי חזרה למצב שכיבה והמשיך באמנות הליקוק.
גמרתי.
"בואי למקלחת" הוא אמר והרים אותי.
התקלחנו ביחד.
הוא הרבה יותר גבוה ממני, אני מגיעה לו לכתף בערך.
הוא סיבן לי את הגב וגלש משם לטוסיק.
"איזה תחת סקסי! מכנסיים פשוט לא עושות איתו צדק" הוא אמר
והתכופף לנשק לי את הישבן.
זזתי.
"מה אתה מפגר? קום!" הוא קם.
"אז בואי את אלי" הוא נישק אותי והרים אותי בזרועותיו, שנינו
היינו חלקלקים.
הוא השעין אותי על הקיר הקר של המקלחת ועשינו את זה שוב.
המים זורמים עלינו מלמעלה... הסתערנו אחד על שניה.
הפעם זה היה יותר נעים.

כשגמרנו נזכרתי.
"עשינו את זה בלי קונדום" אמרתי בהלם.
"אל תדאגי... בפעם הראשונה אין הרבה סיכוי" הוא אמר.
חייכתי אליו, לא שהיה אכפת לי להכנס ממנו להריון - הוא הבנאדם
הכי שווה עלי אדמות.

יום למחרת בבוקר הוא החזיר אותי הביתה.
"מה תגיד לדנה?" שאלתי.
"אני לא חייב לה הסברים" הוא אמר.
צחקקתי.
"אני שמחה שאני לא צריכה להיות כבולה אליך" אמרתי.
"את כבר כבולה אלי, פה..." הוא אמר ונגע לי בחזה איפה שהלב.
הוא צדק.

8 חודשים עברו.
ילדתי את הבת שלי ושלו.
קראנו לה דנה על שם חברה שלו שהתאבדה 5 חודשים לפני זה.
אנחנו ביחד.
אני לא יודעת אם זה בגלל שאנחנו חייבים או בגלל שאנחנו רוצים,
זה פשוט קרה.
אני אישית אוהבת אותו מאוד ואני יודעת שהוא אוהב אותי.
אני שמחה שעשיתי את זה.

אני אגלה לכם... בסוד...
בסתר ליבי קיוויתי שזה מה שיקרה.
עכשיו הוא רק שלי!
שלי ושל דנה... כמו לפני 8 חודשים.