בתחילת היום
הידיים רוססו בעשרות
בשמים מטסטרים
בבית המרקחת שבקניון הסמוך.

בסוף היום האצבעות
מריחות כמו הכוס של
זונה רוסייה מנווה שאנן
(אחת מאלה במאה שקל לעשרים דקות
פלוס מציצה)
הרבה חומר
מעט צורה

ובין לבין
מכניס את היד פנימה, עד המרפק
לתוך בשר לח ופועם
לחפש את שעון הזהב
שבלע הדג החלקלק
להעלות את היד חזרה עם כלום
מלבד כמויות עצומות של רוק
מנוקדות בחול.

פולינה נכנסת למים
כולה עקומה ומצויירת
מסתכלת על כלום
וכלום מחייך חזרה כמו אידיוט
פולינה שמחה.
היא תקנה את הים התיכון בעשר אגורות יורו.

פרידה שכונתית ענייה, מאחורי משאית
אני עומד ובוהה ופולינה בוכה
וכשאני מדמיין שאני מחבק אותה
אני בעצם רואה אותי מחזיק חצאית קיץ שקופה
כשהכפכפים שלה מסתובבים ועולים במדרגות
פולינה האמיתית כבר רחוקה.
הרעש שהיא עושה מול הדלת
כשהיא לא מוצאת את המפתח
הוא חיכוך העצמות של
מציאות שמקליקה חזרה למקום.
כשאני מסתובב ונכנס לאוטו
אני בעצם חגור בנחיתת אונס לתוך הים
מגשי האוכל מתעופפים בשמיים
עם לחמניות קטנות.

את.
איתך אני רוצה להזדיין באלימות
אני רוצה שתביאי לי מכות תוך כדי
שאני אבין איפה אני נמצא
ובין הסטירות שלי ללאטמות שלך
אני אדע אותך
בסמנטיקה של מכות
ובזיון סוליפסיסטי
אני אפלסף לך את האמא
של צורה.
את לא אירופאית
ולא צריך שום אינטימיות מעבר לזה.

היד שלך מכווצת במין צרור שרוצה להזכיר אגרוף
נכנסת לי לתוך הלחי ומזיזה את הטוחנת
רק מחזקת לי את הזקפה
ואת האחיזה שלי על הירך שלך
כשהסימן האדום הופך לכחול

(את פולינה בקושי נישקתי...)