מתוך כאבי הגדולים
צצים שירי הקטנים
טיפה לטיפה ומילה למילה
כסרפד הדוקר את ליבי
ואני שוב נותר ערירי

כמו רשת מושלכת לים הגדול
מתמלאת בדגים חפצים אוצרות
כך אני מתמלא באימה
הפחד מאשר עוד לא בא

לא מפחיד הוא הפחד שלי
לא יבוא כמפלצת בזרועות עכביש
לא יבוא כתליין שחונק ומחריש

אך יבוא הוא כסבתא זקנה
לא עוזבת יושבת טווה
טווה וסורגת אינה ממהרת
יש לה זמן עבורך היא נשארת
קשורה היא אליך קשורה היא איתך
שגרה חדגונית שם הסבתא שלך

וכשהיא מחבקת
הלב אז נושר
ואני שוב בורח למדבר מילל
לארץ שירים ארץ כסות
ארץ ליל
לתהום שכחה מתמכר ובוער
וכששוב מתעורר הכאב
אז אני יושב וכותב