אני מקווה שאתה קורא את זה... אני צריכה שתקרא את זה...

סתם שאלה: איך שם?!
אני מקווה שטוב לך... ככה לפחות אני אדע שלמישהו מאיתנו טוב,
ואני אמצא בזה איזושהי נחמה.
נוח לשכב ככה כל היום וכל הלילה? לא חסר לך אוויר? לא משעמם
לך?
אם רק היית יודע עד כמה שאני מתגעגעת אליך וכמה שאני צריכה
אותך איתי, כל יום יותר...
לא נמאס לך להיות לבד? ככה סתם, בלי לעשות כלום כל היום?
אם רק היית יודע כמה השתנה בי מאז שהלכת... גרמת לי להבין כל
כך הרבה דברים, שאני מצטערת שלא הבנתי קודם ושלא יכולתי להגיד
קודם...
אתה מתגעגע? אתה שומר עליי? אתה חושב עליי?
אני כל רוצה לשמוע אותך שוב ולגעת בך... נמאס לי רק לחלום
עליך!

אבא, די, נמאס לי מהמשחק הטיפשי שלך! תפסיק, ניצחת, טוב?!
די, באמת נמאס לי כבר... אני לא מוכנה לוותר עליך בכזאת
קלות...
נתת לי כל כך הרבה בחיים, ולא ביקשת כלום בתמורה. היית כל כך
תמים ואוהב... אולי בגלל זה לקחו אותך ממני... אתה יותר מדי
טוב לעולם הזה... בחיים לא הכאבת למישהו... אבל עכשיו, זה
כאילו על כל השנים שלא עשית רע לאף אחד, שמרת חזק-חזק והוצאת
הכל בפעם אחת, ופשוט עזבת אותי והשארת אותי עם חור בלב...
בבקשה, תאחה לי אותו בחזרה, כואב לי ככה!!!

תמיד אמרת שלכל אדם מגיעה הזדמנות שניה, ושרק המלאכים מקבלים
הזדמנות שלישית, והיא להמשיך לחיות למעלה ולשמור על מי שהם
אוהבים... אתה מלאך ואתה שומר עליי, אבל אני לא יכולה לשמור
עליך יותר ולהגיד לך עד כמה אני אוהבת אותך ולהתכוון לזה בפעם
הראשונה.

נעלמת כהרף עין, ואני יושבת ומזילה דמעה ועוד דמעה, וכך כבר
כמעט ארבעה חודשים... יושבת כמו פיה שתמיד הייתה שמחה ועכשיו
טעמה את טעם הכאב האמיתי הראשון שלה והיא אינה יודעת איך
להתמודד עם זה, כי זה גדול מדי וחזק מדי וקסמיה אינם עובדים
יותר והיא נותרה לה לבדה.

בימים האחרונים לא בכיתי... רק חלמתי... והיום, בפעם הראשונה
שחשבתי עליך, חייכתי ולא נחנקתי מדמעות... זה בסדר?!
אני מפחדת לשכוח אותך... אתה רק זיכרון במוחי עכשיו, וזה כואב
לי. אתה היית אמיתי פעם, ועכשיו אתה פשוט כלום... זיכרון...

אני אוהבת אותך... תדע זאת!!!

                Jarom Kotzin, 1943-2004