אני לא חושבת, לא תוהה ולא מתלבטת.
אני יודעת מה אני מרגישה.
אני יודעת, כי אני מרגישה את זה
כל יום מחדש.
כואבת כל יום מחדש.
אוהבת
כל יום מחדש.

אני יודעת.
לא חושבת.
אני לא אוהבת לחשוב.
יודעת.

אני מרגישה את זה בכל מקום,
בכל שעה, בכל מצב.
גם בלעדיך,
או בעצם רק בלעדיך, הרי אני לא איתך.

יודעת כשאני חושבת,
כשאני מדמיינת אותך,
כשאני נזכרת בך
וזוכרת אותך וחולמת אותך.

יודעת,
כשאני יודעת שכמוך לא יהיה לי אף פעם.
כשאני יודעת ששום דבר לא מושלם,
אבל אי-השלמות שלך הייתה כל מה שרציתי.

יודעת כשאני בוכה,
כשאני מסתכלת החוצה כדי לחפש אותך,
מסתכלת סביב כדי לראות אותך עוד פעם אחת.
יודעת גם כשאני לא חושבת
ויודעת גם כשאני חושבת על מישהו אחר.

יודעת גם כשאני חושבת שאתה אולי עם אחרת,
יודעת גם כשאני יודעת שלא אראה אותך עוד.
יודעת גם בלי לדעת.

יודעת כשאני ממשיכה לאהוב ולקוות, גם כשאני יודעת שאתה לא.
לא אוהב, לא מקווה, לא חושב.
לא חושב ולא יודע.

אני לא חושבת,
אני יודעת.
ולפעמים עדיף לא לדעת.