(אולם חזרות. הבמאי יושב על כסא במרכז הבמה - מקבל שחקניות
לאודישנס. בצידה הימני של הבמה ניצבת מיטה)

במאי: הבאה בתור! (נכנסת זיוה, כבת 23, חיוורת ונרגשת) מה שמך,
בבקשה?

זיוה: קוראים לי זיוה, ואני...

במאי: לא חשוב כרגע מה את. תשכבי בבקשה על המיטה!

זיוה: (בתדהמה) סליחה???

במאי: תעשי בבקשה מה שאני אומר לך לעשות. עלי על המיטה ותשכבי
עליה!

זיוה: (רועדת כולה) אבל...אני לא...

במאי: זיוה, את רוצה את התפקיד - כן או לא?

זיוה: (בהתרגשות מהולה בפחד) אני מתה על התפקיד הזה, אבל - אתה
מבין - לא בכל מחיר...

במאי: אני לא יודע על איזה מחיר את מדברת. עלי על המיטה - או
שאני קורא לבאה בתור!

(זיוה ניגשת בחיל ורעדה אל המיטה, עולה עליה ונשכבת אפרקדן.
הבמאי מתקרב אליה - זיוה מתקפלת באימה)

זיוה: לא!!!!

במאי: (בסיפוק) זה מה שרציתי לשמוע - יש לך קול נהדר! עכשיו
תשירי לי, בבקשה, את "הלילה טוב    לרקוד" מתוך "גבירתי
הנאוה".

(זיוה נרגעת לאט לאט, מסדרת את הנשימה ומתחילה לשיר - תחילה
בקול רועד, יותר ויותר בביטחון ובעוצמה)

במאי: שיחקת אותה, זיוה. התפקיד שלך!