בפינה צדדית ברחוב אלנבי מצאתי את עצמי,
זרוקה עם מחשבות שמתפרסות על אופק ים,
מזרקה של מים בצורות של אהבה,
מחזקות את הבדידות שנותנת הקרבה,
שיכור מסטול מכאב של עזיבה,
קבצן נדיב ברגשות של חיבה.

והשמש עוד תזרח מחר,
והאופק יעלם מסנוור האור,
ואנחנו נתגבר ביחד על כל מכשול,
הדמעות בעייני יזרמו לים,
ואנחנו נהנה מכל רגע של בריחה.
לשם אני רוצה, לשם.

הפאב פתוח, המועדון פרוץ,
הרחוב מסריח,
ושוב אותו תירוץ,
הבגדים הטחונים, הצבעים הדומים,
הגזרה הנמוכה והחוסר מחשבה,
עיר של תרבות,
אזרחים עם ריקנות.

והשמש עוד תזרח מחר,
והאופק יעלם מסנוור האור,
ואנחנו נתגבר ביחד על כל מכשול,
הדמעות בעייני יזרמו לים,
ואנחנו נהנה מכל רגע של בריחה.
לשם אני רוצה, לשם.