עיני נישאו אל התכלת,
מגיחות,
חששות,
שמא לא תצליחי לגעת,
אורך יסנוור,
מבטך ילכוד,
אך ידייך, נשמתך,
יישארו הרחק,
מחוץ למסך הברזל,
וילון אדום משתלשל למטה
כעל בימת התיאטרון,
ההצגה כבר החלה והאורות טרם עלו
בימתי מטורפת, סוערת, רוקדת
שברי רסיסים מתנפצים ברעש נוראי וישמעו רק את קולם,
מסך התיאטרון, יציב במקומו, שומר מעיניהם של קצרי הראות
עיניים ארוכות מביטות המה
ולא יראו,
רק עבור מעטים,
אלומת אור קטנה,
ואת,
תישירי מבט,
לבך כמו שובר הגלים, העוצרם מלהתפרץ אל החוף הדומם
ספק מציאות,
ספק דמיון
רוח מדברית עוטפת מחשבותי
נושבת רכה
ואני עדיין
כאן.