הוא הביט בבבואתו שעל האגם וראה שהוא ברבור. ברבור! הברווזון
המכוער והבודד שכל חייו לעגו לו התבגר והפך לברבור יפהפה, יפה
יותר מכל אלה שלעגו והתאכזרו אליו.
כל הילדות שלי הייתי מפנטז על הסיפור הזה. ילד שמן ומחוצ'קן
שכולם לעגו לו.
הייתי מסתובב לבד בבית הספר ושומע מסביבי לחשושים "הנה השמן,
איזה מכוער הוא".
כמעט בכל יום הייתי חוזר דומע מבית הספר, רץ לחדר וקורא את
הסיפור הזה שוב.
"הם עוד יראו, הבני זונות האלה, הם עוד יראו" הייתי אומר לעצמי
בוכה, "אני אגדל ואהיה ברבור יפיפה, נראה מה אז הם יגידו".
כשהגעתי לתיכון המצב לא השתנה, אותו פרצוף מכוער רק יותר
מחוצ'קן ובנוסף התווספו לי משקפיים עגולות גדולות שאמא הכריחה
אותי להרכיב.
כולם סביבי כבר התנשקו והתחילו לצאת עם בנות ואני, אף בחורה לא
העזה להסתכל לכיווני. אפילו המכוערות שביניהן לא התקרבו אליי
מהבושה שמישהו ידע שהן יצאו עם "המגעיל".
כך העברתי את גיל ההתבגרות שלי ועדיין, כל ערב הייתי נכנס לחדר
וקורא את הסיפור המופלא הזה על הברווזון ש"זיין" את כולם ונהיה
"המלך".
השנים המשיכו לחלוף ואני נשארתי באותו מצב מחורבן עד היום
שנמאס לי.
אחרי שנים של סבל התעוררתי יום אחד והחלטתי שהכל חייב
להשתנות.
לקחתי את עצמי בידיים, נרשמתי למכון כושר, התחלתי לרוץ וללכת
לקוסמטיקאית.
חצי שנה אח"כ רזיתי 35 ק"ג והפנים שלי נהיו חלקות כמו התחת של
התינוק הכי חלק בארץ.
זהו, זה נגמר! המאבק המטורף הזה.
חצי שנה לא העזתי להסתכל על עצמי בראי.
נדרתי נדר שרק בסוף מלחמת החורמה הזאת אני אעז להסתכל על האני
החדש שלי.
אני מוריד בזה הרגע את הכיסוי מהמראה ומביט.
הברבור ששנים של סבל עבר
שט לבדו על אדם מפואר
הוא מביט אל המים לראות את עצמו
ורואה את אותו ברווזון מכוער. |