"אתה" את אמרת לי
אכן אני נשאר מנושל
(ערום) חשבתי,
ועומד אני מול קיר מסך ברחובות עיר רפאים
העטיפה שלי נשרה, כבר אי אפשר להחזיר אותי
וידי במבושיי - אלפי שנים חזרה אחורה
כהוריי סביי אבותיי. וצורח אני
חזק! עם תשוקה לא ברורה
ופה זה מנהטן.
הג'אז פה אחר
"אולי" לחשת לי
ושוב מחזה
אני כל כך לא אוהב לפתוח
תיבות רפאים ממעמקים רחוקים
אבל עכשיו אני כמוהם
כל עובר-ושב שומע איך אני נוהם
שוב ערום, תינוק עתיק
מתבונן בבבואה שאין בה תשוקה
ואין לה גם מחר.
וכן, זה הופך להיות כגלגל
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|