היא שוכבת לידי, קרני האור הראשונות של הבוקר חודרות מבעד
לתריס ומרצדות על גבה העירום, אני מלטף אותו בעדינות, מתווה
עליו צורות עלומות באצבעותיי.
פעם לא האמנתי שאהבה כזו אפשרית בכלל, עכשיו אני מתענג על כל
רגע, מנסה לנצור בזיכרוני כמה שיותר. השיער החום הגולש שלה נח
בצמה עבה על גבה. אני נוגע בו ברכות, שואף לתוכי את ניחוחו
העדין, שאריות קרם הלחות בו השתמשה אתמול בלילה וריח נוסף,
מיוחד, שלה, שעולה מגופה ונספג בסדין ובשמיכה, נשאר מאחור גם
אחרי שהיא הולכת, מעין נוכחות רפאים שלה שנשארת מאחור.
היא מסתובבת אלי לאט, ראשה שעון על ידה, עיניה הירוקות מציצות
מבעד לעפעפיים סגורים למחצה, ידה מלטפת את מותניי בעדינות,
שפתיה, באותו גוון עדין של ורוד, מתוות חיוך קטן ואני מתאהב בה
עוד קצת.
אני מתקרב אליה ומנשק את שפתיה, היא נאחזת בנשיקה, הטעם הזה
שלה, המגע הרך של שפתיה.  
אני מתקרב שנית ומנשק את פיה, צווארה, תנוכי אוזניה, היא פולטת
אנחה רכה, ידי נעה על מותניה, הרכות הזו של עורה הבהיר.
אני מתכופף אל שדיה הקטנים, המתוקים כל כך, המושלמים, מניע את
לשוני על העטרה הכהה, מנשק את הפטמות, היא מלטפת את שערותיי
ואני רק רוצה לענג אותה עוד ועוד.
הפטמות שלה מתקשות, אך אני איני צריך סימן זה כדי לדעת שהיא
מגורה, אני יכול להרגיש את הדם הגועש בעורקיה, להריח את הריח
המתוק הזה, שרק אני יכול להריח ורק מקרוב מאוד.
אני מנשק את דרכי חזרה לצווארה, היא עוצמת את עיניה ומטה את
ראשה לאחור, אני מכרסם קלות את עורה, ספק נושך, ספק מנשק, היא
מחייכת, זו בדיחה פרטית מהימים שרק התחלנו לצאת והיא הייתה
מתרה בי "רק שלא יישאר סימן!"
היא נשכבת על גבה, ידי מלטפת את שדיה, את בטנה, יורדת באיטיות
אל עבר ערוותה הלחה, שפתי נושקות לשפתיה, הסדין כבר אינו מכסה
דבר, אני מסתכל עליה ככה, יפה כל כך.
קרני השמש מנקדות את גופה העירום בכתמים של אור, היא נאנחת
בעדינות תוך שידי מעסה את תוכה, אחרי כל כך הרבה זמן ביחד אני
כבר מכיר היטב את גופה ואיך לענג אותו.
היא מושכת אותי אליה בעדינות, אני מנווט את דרכי בזהירות אל
בין רגליה, היא מפסקת אותן לאיטה ואני חודר אליה ברכות, נהנה
מהחמימות שלה העוטפת אותי. עתה אנחנו גוף אחד, נעים בתיאום
מושלם. אני מרגיש את גופה במלואו, את קרני האור היוצרות כתמים
של חמימות נעימה על העור, את הסדין הנלחץ אל הגב, את הדם הפועם
בעוז בעורקים.
קצב התנועות שלנו הולך וגובר, האנחות שלנו מתגברות. לבסוף אנו
גומרים ביחד, בתיאום מושלם.
אני מניח את ראשי על חזה, מקשיב לפעימות המהירות של לבה. אט אט
אני יוצא ממנה ונשכב לצידה, היא מסתובבת ומחבקת אותי, אני מחבק
אותה חזק, ריח זיעתה העדין ממלא את נחירי.
"את יודעת שאני אוהב אותך הכי בעולם?"
"אני אוהבת אותך יותר", משהו בתוכי פולט אנחת רווחה, היא עדיין
אוהבת אותי, העולם יעמוד על תילו עוד יום.