סיפור על חבר אמיתי

כשהייתי ילד, לא היה לי אף חבר דמיוני בעולם. החבר הכי קרוב
אליי היה נמר גדול מימדים עם סרט סגלגל כרוך סביב צווארו שהורי
קנו לי באיזה צומת באחד מטיוליהם ביום שבת.
גיבור היה הולך אחרי לכל מקום, הוא היה מתעורר לידי בבקרים
הקרירים של חודש אפריל, מצחצח איתי שיניים, משחק איתי מחבואים
בגינה הגדולה שהייתה לנו בקדמת הבית ואפילו היה מחבק אותי חזק
חזק לפני שהייתי נרדם.
למקלחת, לעומת זאת, אמא לא הייתה מרשה לי להביא אותו כי שם הוא
היה נרטב, אח"כ מסריח ובסוף משנה את צורתו לארנב. לא שניסיתי,
אבל כך אמא הייתה אומרת.

את גיבור קיבלתי ביום שבת אחה"צ והוא נראה לי כחיה הכי אמיצה
בעולם, אפילו יותר מאלו שאפשר לראות היום בנשיונל ג'יאוגרפיק.
גיבור לא פחד משום דבר, הבעת פניו תמיד הייתה כמו של הכוכבים
האלו בסרטים ההוליוודים של שנות הארבעים, שנייה לפני שהיו
מנשקים את השחקנית הראשית, והרוגע הזה שפרץ ממנו גרם לי להעריץ
אותו.
אז קראתי לו גיבור, עם הטעמה בגימל.

גיבור היה נתלה על עצים, מחליק על מרצפות הבית כאילו היה
ברישניקוב על קרח ומתגלגל מקומת חדרי השינה לסלון מבלי שתפגע
אף לא אחת מעיניו הכפתוריות.
גיבור היה הנמר האקרובטי עלי אדמות, הלוליין הכי גדול ביקום,
הוא היה מאושר תמידי, במיוחד כשהיה מחליט להתעופף מהקומה
העליונה בצוקארה לאחור שלוש-מאות שישים מעלות ונוחת על כפות
רגליו או על גבו בסלון. גיבור היה מאושר גם כשנפל על פניו, הוא
פשוט לא היה אומר לי כלום אלא היה מאושר מהעובדה שיש ילד שאוהב
אותו ומשחק איתו כל הזמן.

יום אחד כששיחקנו רק אני וגיבור בגינה, גיבור נפצע בבטנו. הוא
ניסה תעלול מיוחד - לעוף מהידיים שלי ולעבור את צמרת עץ
הפיקוס, שהרים בלטות אצלנו בגינה.
פתאום גיבור שלי לא זז, הפכתי אותו בזהירות וגיליתי שלא יורד
לו דם והוא אפילו לא בוכה אלא רק שוכב כשסרט סגלגל כרוך סביב
צווארו ולא פוצה הגה. בחזהו הקטן והלבן נפער חור קטן וממנו
ביצבצה קבוצת כותנה סינתטית כמו זו שסבתא הייתה מכניסה לכריות
הישנות כשהיינו באים לסופשבוע.
באותו יום גיליתי שגיבור שלי לא אמיתי, כלומר כן אמיתי, אבל לא
אמיתי כמוני. בערב בכיתי במיטה, ריחמתי על גיבור ששכב לידי
בשקט ואמרתי לעצמי, בלי שגיבור ישמע, שיותר אני לא עוזר לו
לעוף מהחדר לגינה, שיותר אני לא מסתכל עליו מחליק על הרצפה
מהמטבח לשירותים וחזרה, כי אותו יום הבנתי,שגם אם גיבור שלי לא
ממש אמיתי כמוני, גם לו ישנן רגשות.

מהיום שגיבור נפצע הידרדר מצבו. יום אחד, ממש לפני תחילת החופש
הגדול, חזרתי מהגן וגיליתי שהעין השמאלית של גיבור רופפת.
כשניסיתי להרים אותו מהרצפה לספה, עינו נפלה למרתף המפחיד
שלנו. ומאז, מאז גיבור כבר לא הסתכל עליי באותה צורה.