היא שוכבת כעת על צידה כשכל האנרגיות פרחו מגופה. הוא מחבק
אותה חזק אליו. ליבם כבתחרות. מי מביניהם יירגע ראשון . אל מי
תשוב הנשימה. הוא מעביר יד בשערותיה ושואל לשלומה. היא שותקת
ולא משיבה רק מתנשפת בכבדות ודמעות זולגות מעיניה. אוחזת בו
בעדינות, ממאנת להיפרד וגופו קרוב אל שלה מאי פעם. הם כמעט
ישות אחת עכשיו. והיא בוכה חרישית עדיין. הוא מחייך ומנגב את
לחייה בחלק ידו החיצוני. יד שנתפסת ומופסקת בין רגע ומוצאת את
אצבעותיה בין שפתיה החמות. שתיקה ארוכה, צחוק מתפרץ ודמעה גם
כן.


ולפני רגע או שניים שני הגופות שכבו זו לצידי זה ודיברו ביניהם
בשקט. על החיים. העתיד. העבר המתקתק ועל אהבה. היא אמרה לו עד
כמה שהוא יפה שהיא מטורפת על תווי פניו המדהימים. הוא אמר לה
שהוא אוהב אותה כל-כך. שניהם חייכו. הוא ליטף את שערה והיא
נשכבה על ביטנו. ידיו חרשו צמרמורות על גבה. היא צללה את תוך
הים הסוער בתוך עיניו ללא משקפת. הם עשו אהבה יותר מדהימה מאשר
בסרטים. השיער שלה לא התנופף ברוח ושדיה לא היו לזוג פסלים
מוצקים. בטנו לא מחולקת לריבועים סימטריים ופלג גופו אינו
משולש. הם זזו יחד בקצב מושלם כמו זוג רקדני ואלס מהמאה ה- 16
באולמות מלכותיים עשירי נברשות. הם מכירים כל מרצפת וכל פינה
מועדת לפורענות... רק לא ליפול... אחת שתיים שלוש, אחת שתיים
שלוש... יודעים מה הצעד הבא, איך לזוז, כמה לגעת ואיפה. והמחול
המטורף הזה נמשך דקות ארוכות ונצח מושלם עבורם. ללא עכבות.
מעניקים זה לזו את עצמם. נושמים עמוק אחד את השנייה.

איך לפתע הכל מצטמצם לתוך רגע קצר ומתומצת אחד כמו כל הכוחות
שמשפיעים על היקום שלנו והכל נעלם סביב והיא שוכחת מהכל. אפילו
מעצמה. היא עולה עד גדותיה - רוטטת מעונג. שמישהו רק ינסה
לשאול אותה לשמה עכשיו... גופה עולה ויורד, קצב הנשימות משתנה
משניה לשנייה. מהלך בלתי נמנע. היא מטפסת לפסגה והוא אחריה,
משתרך בעקביות. איך שהיא מדרבנת אותו. סוגרת עליו וכמעט שכופה
עליו להגיע למקום שבו היא נמצאת כעת - ולא לזמן רב. ושניהם
בתחרות ללא משתתפים ואין שם מנצחים. מגיעים אל קו הסיום באותה
השנייה. באותה נקודה ממש. על המילימטר. בתנופה אדירה מסתערים
קדימה, מזיעים וחיוך עולה על פניהם, אחיזה חזקה בבשר ושניהם
נודמים זו בזה. אוחזים.

היא שוכבת כעת על צידה כשכל האנרגיות פרחו מגופה. הוא מחבק
אותה חזק אליו. ליבם כבתחרות. מי מביניהם ירגע ראשון. אל מי
תשוב הנשימה. הוא מעביר יד בשערותיה ושואל לשלומה. היא שותקת
ולא משיבה רק מתנשפת בכבדות ודמעות זולגות מעיניה. אוחזת בו
בעדינות, ממאנת להיפרד וגופו קרוב אל שלה מאי פעם. הם כמעט
ישות אחת עכשיו. והיא בוכה חרישית עדיין. הוא מחייך ומנגב את
לחייה בחלק ידו החיצוני. יד שנתפסת ומופסקת בין רגע ומוצאת את
אצבעותיה בין שפתיה החמות. שתיקה ארוכה, צחוק מתפרץ ודמעה גם
כן.

היא מתהפכת על צידה. בין החלום למציאות היא חושבת על המון
דברים. עד כמה אהבה מעצימה מגע. איך הידיים האלו שלו יודעות
לגעת בשלמות כזו - כמו נגן גיטרה מיומן הפורט תו ועוד תו. איזה
חוזק יש בחיבור הזה בין שניהם. היא חושבת ודמעות האושר
וההתרגשות שזלגו מעיניה, מתייבשות על לחייה ועל כף ידו החמה.
מתבוננת בפניו המנומנמות ונרדמת איתו. באותה נקודה ממש. על
השנייה.