הייתי רוצה להיות שלם עם עצמי, לחיות בהרמוניה שלמה או משהו
כזה.
הייתי רוצה לשבת על הר או ספספל ופשוט להבין "הנה אני וזה בסדר
- זה ככה." להרגיש עם זה שלם, נכון וזה המצב. לא "כי זה המצב
ואין מה לעשות," אלא "זה המצב וככה אני רוצה אותו - ככה אני
רוצה או ככה זה צריך להיות."

אבל...
כשמביטים בדברים ממשקפות, מסכות הגנה, איך אוכל להביט בעצמי
בכל התמונה השלמה?
זה טוב וזה רע, אל תשפוט הם אומרים. אומרים וצודקים, אבל ת'כלס
זה קשה לא לשפוט. כן, זה אפשרי, אבל גם אם תצליח האם תוכל
לחייך ולומר פה זה נגמר?

המשקפת גדולה ויש עוד הרבה נקודות השקפה, הידיעה, למשל -
גיליתי אותה רק עכשיו - גם היא משקפת שמסיטה ממך את כל עוצמת
של החוויה. והאם החוויה היא הדבר? אין לי מושג.

ככה יושב אבוד עם עצמי מביט בי עם כל כך הרבה משקפות שאני
אפילו לא מזהה. חושב שהם אני אבל לא יודע את זה - ואם הייתי
יודע, זה היה משנה?

הייתי רוצה להביט בעצמי בשלווה אבל מי אני???
מי אני שמביט, מה אני שרואה???