פיתחתי לי רגש שחור.
60 דקות במעבדת פיתוח.
לוקח לו זמן עד שהוא מוכן באמת, וגם אז הם עושים לו תיקוני
צבע.
הם מנסים להפוך אותו למה שהוא לא, אני יודעת.
וכואב לי הלב על אלו שמשתנים במאה אחוז.
וגם קצת על אלה שנעלמים לגמרי.
לפעמים אין ברירה אחרת אלא להעלם לגמרי.
המציאות נושכת אותך מכל הכיוונים.
המצאתי את הגלגל!
לא נכון, לא באמת המצאתי...
לא באמת גלגל...
לא באמת טוב לי...
לא באמת רע לי...
לא באמת...
לא אני...
לא תמיד...
נשחקת... נקרעת... וזה עדיין לא מוכן!
הטוסטר-אובן עדיין פועל.
הלחמניות בתנור.
הכנתי אותן בצורה של צבים.
לכל צב יש סיפור משלו.
הו כולן חיות של חושך.
הן כולן חיות של בית.
הן כולן בתולות.
70 בתולות.
אני מכינה בתנור 70 בתולות!
בתום האפייה אזרוק אותן לשמיים!
הן כולן בשביל אחמד.
אחמד רוצה לזיין בתולות צבים.
אחמד רוצה לאכול חביתה.
חתכתי לו את הביצים,
למה הוא בכלל צריך אותם?
עומדת.
מקשקשת ביצים.
מקשקשת.