הבטתי למעלה וראיתי
את הסוף,
הרוח הפיחה בי חיים.
עיניך נדמו,
אותן עיניים שנתנו מבט
בחפץ המתנועע,
שחקו,
זה מופלא.

איני כבולה עוד,
אני עפה בתוך רוח
כחולה. איני שלך עוד,
אני שלי, שלי בלבד,
כואבת
וסורגת חלומות, מבכה אותם
אך עולה שוב,
עולה ומנסה.

מטפסת אני על הרים
רחוקים,
מביטה בחולות, מוצאת עצמי בהם,
יודעת שלא תשוב עוד.
ואולי וקצת טוב,
טוב שכך שלא תחזור.
אתה-אתה.
אני-אני.

מצאתי עצמי ברוח, נודדת.
השקט אדיר,
הבדידות קוסמת.