אני שרועה פה לבד
והלב שלי קרוע, מדמם.
כשאתה הלכת,
לא הסתובבת להיסתכל.
אתה היית כל עולמי
ואני הייתי עולמך.
כשאתה עזבת, שיקרת, קרעת
את עברך.
הרסת לי את ההווה
ואת העתיד אני לא רואה
בנית לי אוטופיה
ושברת את עולמי
זרקת אותי לאכזריות האנושית
שממנה הסתרת אותי כמו הייתה זאת מטרת חיים.
אחרי שעזבת,
אשרי האהבה.
אשרי האב הבן ורוח הקודש.
אשרי האלוהים. אני כבר לא יודעת במה להאמין...

אני מחייכת את החיוך המזלזל שתמיד נשאר על שפתיי.
ויורה.
עכשיו אתה תדע. אני לא סתם בובה.