עד היום שואלת את אותן שאלות
וכבר לא מצפה לתשובות
והזמן נמוג לו באוויר ללא מהות של קיום
וחשה מסביבי שהכל הוא כלום
בבועה מסתורית ששומרת לעצמי
מחייכת ברכות ומשחקת לבדי
וחולמת חלומות על רגעים קסומים
של חיים בשניים ולא יחידים
ומדקה לדקה מתעוררת מהחלום
וחשה בכבדות העזה בגופי
מפחדת מכל דבר שיגרום לי ליפול
ובעצם מבינה שמפחדת מעצמי
ומי יציל אותי היום? הלא הברחתי את כולם
ומי ילטף את ראשי ברגעי חולשה

אין פה אף אחד, שקט מוחלט
וצורחת כל כך חזק שאולי מישהו אותי ישמע