אם אומר לכם את האמת, אני כבר לא יודע מה אני רוצה מעצמי...
באמת, אני פשוט לא יודע לאן אני הולך מכאן. במשך כשלוש שנים
כל-כך ייחלתי לאהבה, שעכשיו אני כבר לא יודע איך אוכל לעזאזל
לאהוב. במשך שעות הייתי רק חושב עליה, על האחת. בקושי היו לי
את תווי פניה בראש. את זה אף-פעם לא טרחתי לדמיין... רק חשבתי
על אחת שתקשיב לי, שאקשיב לה, שנדבר, שנאהב, שנתנשק...
שנרצה להישאר ביחד לתמיד. לא להספיק להתגעגע אפילו לשניה...
מה, ביקשתי יותר מידי?

לפחות היו לי את השנים האלו לפנטז... היום אפילו את זה אני לא
יכול... אני מרגיש שאין טעם לחשוב על זה בכלל... אני הרי יודע
שבחיים זה לא יקרה... לעולם לא אוכל אפילו להחזיק את ידה, מבלי
לחשוב שעוד רגע ניפרד, כי היא בטח בכלל לא אוהבת אותי... למה
שתאהב?

אני לא חושב שאי פעם אוכל להאמין למישהי אם, וזה "אם" גדול,
היא תאמר לי שהיא אוהבת אותי...
אני אחשוב שהיא בטח משקרת.

אני חושב שלמרות שאת תקופת הדיכאון ה"כבד" כבר עברתי, כרגע אני
במצב יותר גרוע... כבר אין לי למה לשאוף.

04.07.04