(לשם שינוי... ממש לא עליו, סתם ריקנות)

תל-אביב כולה טובעת באורות עייפים נוצצים, דרך עדשות שבורות
אני רואה הכל הרבה יותר מחובר.
העצב כל-כך מחתים את המילים...
אין מנוס מהתשוקה.
אין גדולה מהחולשה...


חיבוק


האמונה שלא תיפול מפילה אותנו
התקווה לקץ מחזיקה אותך...
אני רוצה להתגעגע כשמעולם לא היה למי...
אולי לא באמת. אולי ההזיות שלי שאפו אותי
לתוך חלום שהתנפץ לפני שנברא
אולי הבדידות שלי כבשה את... כולי
לפני שהצלחתי... לברוח =
רק רציתי שתתפוס לי את היד
ושלשם שינוי... אוי ילד

אל תשחרר.









1.7.04