שתי יריות נפלטו מהרובה
וקו ארוך של דם התפשט על השלג
הקפוא
שהמשיך לרדת.
ברגע הזה
התחילה
השואה.


סבתא סיפרה לי
בעוד היא מסדרת לי את
הצמות
שהצמות שלה
כעת בין הרבה צמות
אחרות
של ילדות
אחרות
שכבר לא
קיימות.


"אושוויץ?"
שאלתי את סבתא.
"או שוויץ?"
"שוויץ"
ענתה סבתא.
והיה לה את אותו
מבט בעיניים
כמו אחרי שמישהו
לא גומר את
כל
האוכל מהצלחת.


"אבל סבא,
למה אתה מפחד מהכלב
שלנו?"
וסבא חיבק אותי
חזק-חזק
ואמר לי:
"זה? זה ידידו
הטוב
של השטן"


1 3 5 4 5 6
הקראתי בלחישה
את המספר
שעל ידו של סבי
בזמן שנחר על הספה.
פתאום
הוא קם בבהלה
ואז ראיתי בעיניים שלו
מישהו
מבועת
צעיר
ב50 שנה.





אפשר להסתכל על זה כהגיגים, ואפשר כפואמה עם בתים. בכל מקרה,
נכתב אחרי המסע לפולין. ואחרי פגישה עם סבא וסבתא.