כשהדמעות זולגות, הלב בוכה.
כשהלב בוכה כואב בנשמה.
הן הכאב והן השמחה נחרטים בנשמה
זה לטוב וזה לרע.
בעוד זמן מה הכאב יעבור וישאר רק זכרון עמום.
הבכי טוב לנשמה, הוא משחרר
את הכאב, נותן לו לעזוב.
המוח האנושי לא מסוגל לזכור כל-כך הרבה פרטים
ועד מהרה גם הזכרון העמום ישכך
אולי בגלגול הזה... אולי בגלגול הבא...
הנשמה תוסיף לזכור זאת, אך המוח האנושי ישכח,
ואיתו גם האדם אשר חווה את החוויה.
אולי מדי פעם - לעיתים רחוקות - אם בכלל,
יופיע זכרון עמום, מין הבזק, אבל רק אולי.