פתחתי מכתב זה, אך ורק ברגשותי אילך, אהבה!:

"היי קוצ'י מוצ'י, מתגעגע אילך, שלא לדבר על כמה שאוהב!!!.
אוף אני כל כך רוצה לראות אותך כאן, כשאת איתי, לראות אותך מדי
יום ביומו ולהביע את רגשותי איתך בליבך.
טוב בעניין השאלות מהמכתב הקודם:
1. כן כאן לא נותנים לנו אוכל כמו בבית.
2. עברתי את הגיבוש (אני עובר על זה 4 או 5 פעמים), אני הולך
לטוס אל-על עם מטוס F10 חביב ונחמד (הF16 מקולקלים).
3. ועכשיו למכתבי הפתוח:
נו אז איך בבית??? שמעתי שאמא טסה לחו"ל.
ואיך אבא מרגיש??? שמת לו היום פרחים על הקבר, אני מקווה שהוא
לא פוחד כמו הפעם הזאת ששכחת לשים לו פרחים, וואי איך הוא היה
בא בלילה ומעיר אותי, הוא מת מפחד ובגלל מה?? בגלל פרחים!
טוב הוא לא ביקר בבסיס אז אני מניח שנתת לו את הפרחים.
תגידי טומאס עזב כבר את הבית?, או שהוא נשאר לעוד כמה זמן?
טוב בקיצר זוכרת איך בשבוע שעבר השכן ממול בא ונתן לנו סל
פירות? טוב מקווה שאת זוכרת, כי הרי זה היה רק לפני שבוע.

טוב איני יודע מה לכתוב לך חוץ מזה שאני אוהב אותך ולא צריך
מהבית כלום לכאן.
אוהב אותך...ביי"