תגיד,
הרגשת פעם את מה שאני מרגישה?
את היסורים?
הכאב?
האהבה?
חשבת פעם איך זה מרגיש?
לרצות כל כך.
לאהוב כל כך.
ולחלום כל כך?
"אם את אוהבת תאהבי עד הסוף".
זה נשמע לך כל כך פשוט? כל טיפה מהאהבה שלי היא כמו סכין
בלב... כל כך הרבה סכינים בסוף יהרגו אותי. "תאהבי עד הסוף".
האם זה מה שאתה מבקש? לראות אותי נשברת? מתמוטטת? לאהוב אותך,
זה הדבר הכי כואב שיש בי. ואתה בכל זאת מבקש יותר.
"תתמודדי עם זה".
כן, קל לך להגיד. זה לא אתה שמתמודד.
אתה רגיל לקבל את מה שאתה רוצה, תמיד.
בנות,
זיונים,
אהבה,

אותי.

אז נשמע לך קל להתמודד.
לאהוב אותך, ולדעת שגם היא.
לרצות אותך ולדעת שגם היא.
לרצות להיות נאהבת על ידך,
ולדעת שגם היא.
ההבדל הקטן הוא, שהיא מקבלת את כל זה.

יחי ההבדל הקטן.

"אני לא רוצה להיות האישה האחרת".
"אני אף פעם לא אגרום לך להרגיש ככה".
מה אתה אומר.
כבר עשית את זה.
מבלי לנשק, מבלי לגעת, עקרונית, אני לא האישה האחרת.
רגשית? אני היא... היא ויותר.

אז מה עושים? אתה מבקש שאני אתמודד ואני מנסה.
בשבילך?
בשבילי?
כבר אין לי מושג פשוט אין הרבה אופציות אחרות.
אבל זה לא עוזר.
אבל זה לא עובר.
הכאב לא נופל על מישהו אחר.

אז אם אתה כל כך מומחה בלייעץ לי מה לעשות,
להתמודד, לאהוב עד הסוף,
תגיד,
מה עושים,
כשנשברים?