אני רוצה שיהיה כבר חושך. אחר כך נוכל לחזור לכאן.
לא. לא לחזור. היא אומרת. לא לחזור לעולם. לא תהייה לנו
הזדמנות שנייה. אתה דועך.
אני לא דועך. העולם דועך סביבי. יש הבדל. את לא מבינה.
יש דרך אחרת, היא אומרת.
איזו דרך? אני שואל.
לחתוך. לחתוך ולשים בצנצנת. משמרת לעולמי עולמים.
ברוך אתה ה' מחייה המתים, מחייה המתים, מחייה המתים. אני נושא
את התפילה היחידה שאני מכיר. אני לא אתן לאף אחד לפתוח אותי.
את שומעת?
אתה לא אתה. אתה לא מי שאני מכירה. אתה יודע את זה, לא?
אני לא יודע מה אני.
הפכת למישהו אחר, היא אומרת.
לא מישהו. משהו.
זה לא אתה מדבר עכשיו. זה הגידול...
אני הגידול!!! אני צורח. לרגע שנינו משתתקים. אני הגידול. אני
אומר בלחש. אותי צריך לחתוך.
והדמעות זולגות מעיניה לאדמה, נספגות בה ברכות, כמו שאספג אני,
ומשקות את פרחי הבוסתן.