בקשה קטנה- נא לקראו את "נחמה" במלעיל ולא במלרע!

קראו לה נחמה.
נחמה- נו- ההיא שכל הזמן מדברים עליה..
כל פעם הם רצו להבין מתי היא תבוא. נחמה.
נחמה מיוחדת.
כמעט כולם אוהבים את נחמה ומחכים לבואה.
נחמה יפה. נחמה שקטה. על נחמה כיף להתבונן מהצד.
נחמה.

עודד ישב בחדרו ומבט מעורר חמלה היה נסוך על פניו. "החיים
בזבל", כך חשב לעצמו.
עודד נער בגיל "הטיפש-עשרה" התייאש. כואב לו עכשיו יותר מתמיד.
פעם כשהיה עצוב הייתה נחמה באה לבקר אותו - היא הייתה מעודדת
אותו. הייתה יושבת איתו על כוס שוקו חם, מדברת אל ליבו, משכנעת
אותו לעזוב את הצער והיגון ולהמשיך הלאה. תמיד נשארה לידו, עד
שהיה נרדם ובבוקר כשקם צרותיו נשתכחו ממנו כאילו מעולם לא היו.

היום ומחר עודד יישאר עם המבט העצוב - נחמה לא תבוא.
נחמה הלכה לאיבוד.

גילה ילדה חייכנית. גילה תמיד שמחה.
אתמול גילה רבה עם סתיו חברתה הטובה.
גילה כועסת. גילה פגועה.
מעולם גילה לא כעסה. מעולם גילה לא הורידה את החיוך מפניה.
"מעולם" הפך ל- "עד אתמול".
גילה לא ידעה עד כמה נחמה משפיעה עליה לטובה, אך עתה כשנחמה
נעלמה לגילה כבר אין גיל בחייה.
נחמה הלכה לאיבוד.

אודיה תמיד אמרה תודה.
אודיה הסתפקה במועט.
אודיה ילדה מנומסת.
היום בבוקר אודיה שברה את כל הספלים החדשים של אמא כי אמא אמרה
לה "לא". אמנם עד היום בבוקר אודיה לא פצתה פיה כאשר נתקלה
בסירוב אך היום אודיה נשברה.
לאודיה נמאס להודות.
אתמול כאשר רצתה לנהל את השחנ"ש היומי שלה עם נחמה- נחמה לא
ענתה. אודיה ניסתה שוב ושוב והבינה כי כנראה נחמה כבר לא
זמינה.
נחמה הלכה לאיבוד.

יאיר ילד אופטימי, תמיד רואה את האור בקצה המנהרה.
בכל פעם  שהוא נתקל בצרה הוא מוצא את הצד החיובי.
היום יאיר נכנס לחדר חשוך- הוא רצה להדליק את הנר שיביא את
האור לחדר, אך נחמה לא היתה שם כדי לתת לו ת'גפרורים.  
נחמה הלכה לאיבוד.

אנא ילדים- עזרו לנו למצוא את נחמה.
צעקו בכל עיר, בכל רחוב וסמטה "נחמה איפה את? תחזרי הביתה!"
בעצם, כבר לא צריך-

נחמה חזרה...

ט"ו תמוז התשס"ד- לקראת שלושת השבועות- החיפוש אחר נחמה...