הבט, הקשב, עוד יום נמוג,
מותיר כיסופים למחר,
עת שקיעה מאדימה בעיניים.
הבט הקשב, קול כוכב גנוז משם,
מותיר הירהורים וחדוה וצריבה וכאב.
אנוכי מקדם בכתה,
על יופי הטבע,
על ברק כוכב,
על שקיעה מפעימה.
והכל כה יכסיף,
והכל כה דק וקר,
וכה אצילי וסוער וקט ומשכר.
רק הבט, רק הקשב |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.