כאבים גדולים מנשוא, שריטה? חתך? כוויה?
כאבים אפשרים הם, אך אולי לא כאב שיטחי
אלא כאב, עמוק, בנשמה...
באני האמיתי, ההוא שלא מפחד, אך סובל יותר מכל

ללא פחד נעשות טעויות
ללא טעויות אין כאב
ללא כאב אין אושר אמיתי
ללא אושר, אין טעם לחיים

אנשים מאושרים באמת רק פעם בחיים,
כשזה מגיע, הם יודעים,
כשזה הולך, הם סובלים.

דברים טובים באים והולכים,
אבל, כשהם הולכים, באמת מבינים, עד כמה הם היו טובים.

ישנם דברים טובים בקרבת מקום, אולי ידידים קרובים? אולי ידידה
קרובה?
אך שוב הפחד משתלט, הפחד לאבד את הידידה האחת היחידה שמבינה
אותך, האחת והיחידה שכיף איתה באמת.
אולי היא איתך בכיתה? אולי היא תמיד בסביבתך? אולי פשוט לא
נקלט שהיא, פשוט הכי טובה.

לכן, דברים טובים באים לאנשים שמחכים, אך דברים טובים נשארים
עם האנשים שמבינים, עד כמה שהם טובים.
הם תופסים אותם לפני שהם בורחים, אני יודע, אני מכיר, האנשים
שמבינים, כולם מאושרים.

טעויות קורות ואנשים מתחלפים, אך את  הידידה הזו אני לא מוכן
להקריב, איתי תמיד, כידידה.

יחסים הולכים,
יחסים באים,
אבל ידידים? לעד הם נשארים.

טעויות קורות ואנשים מתחלפים, אך את  הידידה הזו אני לא מוכן
להקריב, איתי תמיד, כידידה.