כמו קוביות בדומינו ראלי
עמדנו שלמים בשורה הנצחית
מחולקים לאינסוף שברים
בכל פעם שאחד מאיתנו נופל
אחד אחריו נשבר,
והאחר נשאר שלם, עומד, זקוף
עם זריחת הירח, כשהשמים משחירים
גם הוא מתקפל
נשבר, מתפורר בשקט דממה
כדי לא להפיל את האחרים בשורה
דמעות זולגות, ומרטיבות קרקע סדוקה
משקות תוך יאוש זרעים של תקווה
ובבוקר, כשהשמש עולה, מחייכת ומאירה
אנחנו עומדים שלמים אך שבורים
בשורה הנצחית, כאילו דבר לא קרה
מחכים לבא שיפול
ולפנינו נגלה גן, צבעוני ורועש
שגדל מתוך בכי שקט
ובו אינספור עצים של אהבה
וביניהם שזורים פרחים
שצבעם כצבע שקיעה
פרחים שצמחו בלילות
של כאב ואכזבה
ואנחנו,
בשורה הנצחית עמדנו שלמים
כמו קוביות בדומינו ראלי
מחולקים לאלפי חתיכות ושברים
בכל פעם שאחד מאיתנו נופל
אחד אחריו נשבר
היום הגיע תורי,
להשאר חזקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.