נמאס לי. נמאס לי כבר לחשוב עליך. המוח שלי, הלב שלי - שניהם
בוגדים בי. אני מתה כבר לשכוח אותך. מתה שתצא לי מהמחשבות, מתה
שיפסיקו לצוץ לי רגשות שיזכירו לי אותך. בבקשה, אני מתחננת -
צא. צא ממני. עזוב אותי כבר. תשחרר אותי...
אתה לא יודע איזה אפס אתה. אין לך מושג איזה בן אדם דפוק אתה.
או שאולי כן, אבל אתה מתכחש לזה. ואני כל כך רוצה לשנוא אותך.
ועוד אחרי שהתנהגת אליי כמו לזבל.
מה קורה לי? מבחינה רציונלית - אני אמורה לשנוא ולשכוח אותך.
אני פשוט לא מצליחה. מתגעגעת יותר מדי. האופי התמים שלי תמיד
מקווה שיום אחד תשתנה ונחזור לדבר. למרות שלא מגיע לך שאני
אדבר איתך שוב.
יו, מה דפוק בי? אני כותבת עליך. אני לא אמורה בכלל להקדיש לך
דף בדפיוצר הזה! איזה דף, הקדשתי לך כבר יותר מדי. הרבה יותר
מדי זמן מהחיים שלי.
אני לא אמורה לאהוב אותך בתור בן אדם, כי אתה די מגעיל וחסר כל
רגש אנושי.
בבקשה, צא לי מהראש, צא לי מהלב, צא לי מהחלומות...
או שאולי אני זאת שצריכה להוציא אותך...