היסטוריה פרטית, הססנית, מסתיימת פה,
הראש מנתח מכסח צורח מפתח
תמונות במהירות שיא.
לא יכולה למצוא את המילים הנכונות,
לסגור את הספר, לכתוב את הסוף,
לצייר תמונה שלמה,
של מה שרציתי שיקרה
ומה שבאמת קרה.
שקרנית רמאית ואפילו פושעת,
צורחת גונחת מבפנים,
אבל איפה המילים, שואלת,
איפה המילים?
אילו רק יכולתי להסביר
את שורשי התנהלותי,
את מלחמתי בעצמי,
ההיסטוריה הייתה שונה.
ועתה,
נסגרה נחתמה.
הספרים על המדף, שלי שלך,
אין סיפור פרטי, אין מפתח מונחים,
לאמת שלי, לאמת שלך,
להיסטוריה פרטית, קטנה,
ללא מילים, היא הסתיימה.